מאבק בשלילת יהדותם של אזרחים

מניעת פגיעה בזכויותיהם של אזרחים אשר גופי המדינה, ובראשם רשות האוכלוסין וההגירה ובתי הדין הרבניים, שוללים את יהדותם שלא כדין.

בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת מגמה חמורה, במסגרתה מערערות רשויות המדינה על יהדותם של אזרחי ישראל שלא כדין. במסגרת תופעה זו, יוזמת רשות האוכלוסין חקירות מחודשות אודות יהדות אזרחים אשר יהדותם או יהדות הוריהם הוכחה בפניה לפני שנים רבות בעת עלייתם ארצה, ולעתים אף הוכחה בפני גופי הממסד הדתי. לרוב, נערכות חקירות אלו ללא כל בסיס סביר, ולעתים אף ללא כל בסיס כלל (כגון בגין אי שמירת מסמכי העלייה של המשפחה ע״י משרד הפנים). בעקבות חקירות אלו, נדרשים אזרחים רבים לוותר על רישום יהדותם במרשם האוכלוסין, תוך פגיעה בוטה בזכויותיהם, ובכלל זאת: אי יידועם אודות זכותם על פי חוק לסרב לשינוי רישומם ומניעת שירותי מרשם ודרכונים כאמצעי לחץ לשינוי הרישום. התעמרות זו מגיעה לשיאה במדיניות משרד הפנים לעכב את רישום יהדות צאצאי ה״נחקרים״, כניסיון פסול לעקוף את החוק הדורש את הסכמתם לצורך שינוי דתם.

במקביל, וכגורם מחריף של תופעה זו, חלה בשנים האחרונות עלייה חסרת תקדים במספר האנשים שמוכנסים למאגר "מעוכבי החיתון" על ידי בתי הדין הרבניים משום שיהדותם מוטלת בספק. חקירות היהדות של בתי הדין לא חפות אף הן מכשלים חוקיים ומוסריים, הנוגעים הן לנסיבות פתיחת התיקים כמו ייזום חקירת יהדות מחודשת ללא בסיס עובדתי סביר, כגון על סמך טענות בן זוג בהליך גירושין או בעקבות פנייה מרשות האוכלוסין, והן לאופן בו מבוצע הבירור – בשימוש בכלים פורנזיים, מאגרי מידע ממוחשבים ובדיקות DNA, במקום כלים הלכתיים כמו עדות וחזקה, בהם השתמשו פוסקים לאורך הדורות.

בשנים האחרונות, אנו עדים למגמת החמרה במדיניות בתי הדין על ידי גישה בדלנית וחשדנית במתן אישורי היהדות. כך, החלו בתי הדין לפתוח בחקירות יהדות כנגד אזרחים שלא פנו כלל לרבנות, שלעתים כבר נישאו בעבר ברבנות ויהדותם כבר אושרה. ההנחיות האחרונות של בירור יהדות מאפשרות לבתי הדין לכלול במסגרת החלטותיהם אף את פרטיהם המזהים של קרובי משפחתם של בעלי הדין, אשר כלל לא ביקשו לברר את יהדותם. החלטות אלו, הכוללות מידע אישי ורגיש אודות משפחות מורחבות שלמות, מועברות כבשגרה לידי רשות האוכלוסין, אשר דורשת מהן לשנות את רישומם. זאת, תוך התעלמות מהוכחת יהדותם בפני הרשות לפני עשרות שנים, וללא אבחנה בדקויות החלטות בתי הדין, אשר חלקן אף אינן מכריעות אודות יהדותם או נוגעות לצדדים שלישיים.

מי שנזקקים בפועל להליך בירור יהדות הם עולים ממדינות בריה"מ והמערב. בשנים האחרונות, אנו עדים למגמת החמרה במדיניות בתי הדין על ידי גישה בדלנית וחשדנית במתן אישורי היהדות ולביסוס צינור מידע ושיתוף פעולה בין בתי הדין הרבניים לבין רשות האוכלוסין, אשר משמש באופן חד צדדי וחסר סמכות בכדי לערער על יהדותם של אזרחי ישראל, בעוד החלטות בתי הדין המעידות לחיוב על יהדותם נדחות על ידי פקידי רשות האוכלוסין.

קידומי חקיקה לביטול מאגרי המידע, הרשימות השחורות ובדיקות ב-DNA ברבנות הראשית ובבתי הדין בישראל.

בעקבות מאבק של עתים, בשנת 2019 תוקנו ההנחיות לבירור יהדות. עיקרי התיקונים הינם:

•  לא ניתן לאכוף על צדדים שלישיים שלא ביקשו מעולם לברר את יהדותם הליך של בירור יהדות.
•  לא ניתן להוסיף צדדים שלישיים שלא ביקשו לברר את יהדותם לרשימות מרוכזות של מעוכבי חיתון.
• בית הדין הרבני יכול להזמין קרובי משפחה של בעל דין להצטרף להליך בירור יהדות, אך אין חובה להיענות בחיוב להזמנה זו.
• חובה על בית הדין הרבני למסור לבעלי הדין את חוות הדעת של מברר היהדות (ואנו בעתים גם ממליצים לדרוש את המסמכים אליהם מתייחס מברר היהדות בחוות דעתו!)