לשם 'לבָנָה' איזכורים שונים בתנ"ך:
'לבָנָה' הוא שמו של אחד מאבות הנתינים בתקופת עזרא ושיבת-ציון
הלבנה מוזכרת במקרא גם כשם נרדף לירח, הכוכב המאיר בלילה כתוצאה מאור השמש המוקרן עליו. אזכורה הראשון הוא בסיפור הבריאה אז היא מכונה "המאור הקטן" ביחס לשמש – "המאור הגדול". בשיר השירים מדומה הרעיה, שלפי הפרשנות המסורתית היא דימוי לעם-ישראל, ללבנה היפה:
הלבנה המתמלאת במהלך החודש היא סמל להתחדשות, ומשום כך רבים ראו לנכון להקבילה לאשה, המתחדשת במחזור החודשי. על-פי התחדשות הלבנה נקבע המחזור החודשי של לוח השנה העברי.
'לבנה' היא גם צורת הנקבה של המלה 'לבן' – צבע הטוהר והנקיות.
השם 'לבנה' הוא שם המבטא אור, חיוביות, תקווה וטוהר. במקורות היה זה שם לבן, אולם כיום הוא נוהג לבנות בלבד.
השם 'לבנה' מתאים במיוחד להנצחת זכרה של אשה שנקראה בשם 'לונה', שמשמעותו בספרדית 'לבנה'.
