לחץ כדי לסגור את החיפוש

טקס הקבורה וטקס העליה לקבר

מדריך טקס הקבורה וטקס העליה לקבר

טקס הטהרה

טקס הטהרה נעשה לכבודו של המת, והוא כולל פעולות של רחצת הגופה, הלבשתה והכנתה לקבורה. את הפעולות האלה מבצעים אנשי החברה קדישא הקרויים "מתעסקים", והם מצוּוים על נהיגת כבוד מירבי בנפטר. גברים מטפלים בנפטרים גברים, ונשים – בנשים. הטקס נעשה בחדר המיועד לכך שנמצא בדרך כלל ליד בית הלוויות.

המתעסקים מניחים את גוף הנפטר על קורה מיוחדת, רגליו לכיוון הדלת ופניו לפנים החדר. זהו סמל לכך שעם פטירתו של אדם הוא נפרד מהגוף, מהחומריות ומהטומאה (המסומלת ברגליים), וכל שנותר הוא נשמתו הטהורה (המסומלת בראש). בזמן הטהרה המתעסקים אומרים פסוקים שונים הנוגעים לרחיצה, טהרה והלבשה, כדוגמת הפסוק:

"וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם" (יחזקאל ל"ו 25)

אמירת הפסוקים הנוגעים לטקס הטהרה מונעת מן המתעסקים לדבר דברי חולין, כאשר המת מוטל לפניהם.

בזמן רחצת ראשו ושערותיו של הנפטר, המתעסקים מכסים את שאר הגוף כדי לשמור על כבודו. לבסוף מסרקים את שערו של המת, מנקים ומקצצים את ציפורניו ורוחצים אותו. מנהג ירושלים באשר לנפטרים גברים הוא לסיים טקס זה בטבילת הגוף במקווה טהרה, ולא ברחצה נוספת. לאחר הרחצה, מלבישים את הנפטר בבגדים מיוחדים הנקראים "תכריכים", העשויים מבד לבן פשוט, והם כוללים מכנסיים, חולצה, כתונת, כובע ועוד. מעל לבגדים, נעטף הגוף בבד לבן גדול הקרוי "סובב". נפטר גבר נעטף בדרך כלל לשעת הלוויה גם בטלית, וזו יכולה להיות טליתו האישית. הטלית מוסרת מן הגופה בזמן הקבורה ונשארת בידי המשפחה.

טקס הקבורה

טקס הלוויה מתחיל בדרך כלל בהתכנסות בני המשפחה והחברים ב"בית הלוויות", הקרוי גם "בית ההספד" ו"אוהל התפילה".

 

קריעה

לפני ההספדים ובטרם ההבאה של מיטת המת לאולם בית הלוויות, אנשי חברא קדישא עוזרים לבני המשפחה לערוך את הקריעה בבגדיהם. אצל עדות המזרח עושים את הקריעה לאחר הקבורה. הקרע נעשה בבגד העליון מעל החזה. באבלות על הורים הוא נעשה בצד השמאלי (מקום הלב), ובאבלות על שאר הקרובים – בצד הימני. הקרע צריך להיות ממשי ולהיראות, והוא נעשה בסכין חדה או במספריים. בדרך כלל איש החברה קדישא קורע את תחילת הקרע (במידת האפשר, גבר עבור גברים ואישה עבור נשים), והאבל מגדילו במשיכת דש הבגד הקרוע מלמעלה למטה. לעתים, לבקשת המשפחה, במקום איש החברה קדישא מתחיל את הקרע אחד הקרובים או הידידים.

האבלים עומדים בזמן הקריעה, ולאחריה הם מברכים את ברכת "דיין האמת", המצדיקה את הדין האלוהי על הטוב ועל הרע שבו:

"בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם דַּיַּן הָאֱמֶת".

לאחר הקריעה מביאים את מיטת המת לאולם, ונאמרים ההספדים על המת.

שימו לב! על פי הנחיות הרבנות הראשית והמשרד לשירותי דת, נשים המבקשות להספיד יכולות לעשות כן, וכן ללכת אחר מיטת הנפטר אם רצונן בכך.

זמנים שבהם לא נוהגים להספיד

בזמנים מיוחדים המתאפיינים באווירה של שמחה על פי המסורת היהודית מקובל שלא להספיד מתים. כך בראשי חודשים, בחנוכה ופורים, לכל אורך החודשים ניסן ותשרי ובשלושה-עשר הימים הראשונים של חודש סיון. בימים אלו ניתן לשאת במקום ההספד "דברי פרידה" קצרים. אם החברה קדישא אינה מאפשרת את אמירת הדברים בבית הלוויות, אפשר לאמרם לאחר מכן, ליד הקבר.

לאחר ההספדים עורך הלוויה מקריא מפרקי אבות את המשנה הראשונה בפרק ג:

עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר:

הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵירָה;

דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.

מֵאַיִן בָּאתָ – מִטִּפָּה סְרוּחָה,

וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ – לִמְקוֹם עָפָר, רִמָּה וְתוֹלֵעָה,

וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן – לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

יש הנוהגים להשמיע משנה זו שוב ושוב, בכל פעם שמזיזים את מיטת המת ממקומה, ואת הקטעים "מִטִּפָּה סְרוּחָה" ו"לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה" נוהגים לומר בלחש, בשל כבוד הנפטר.

 

קדיש

לאחר מכן האבלים אומרים בארמית קדיש יתום. אישה רשאית לומר קדיש בשעת הלוויה.

 

קדיש יתום (בהמשך תרגום הקדיש לעברית)

האבלים: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא.

הקהל: אָמֵן.

האבלים: בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵה, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵה, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ.

הקהל: אָמֵן.

האבלים: בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

הקהל והאבלים: אָמֵן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

האבלים: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא.

הקהל: אָמֵן [או: בְּרִיךְ הוּא].

האבלים: לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא [בעשרת ימי תשובה: לְעֵלָּא וּלְעֵלָּא מִכָּל בִּרְכָתָא] וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

הקהל: אָמֵן.

האבלים:

לפי נוסח אשכנז ונוסח אחיד: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

לפי נוסח עדות המזרח: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן.

הקהל: אָמֵן.

האבלים: [פוסעים שלוש פסיעות לאחור] עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו, הוּא [לפי נוסח עדות המזרח מוסיפים: בְּרַחֲמָיו] יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

הקהל: אָמֵן.

 

תרגום קדיש יתום לעברית

האבלים: יתגדל ויתקדש שמו הגדול.

הקהל: אמן.

האבלים: בעולם שברא כרצונו וימליך מלכותו ויצמיח ישועתו ויקרב משיחו.

הקהל: אמן.

האבלים: בחייכם ובימיכם ובחיי כל בית ישראל במהרה ובזמן קרוב, ואמרו אמן.

הקהל והאבלים: אמן. יהי שמו הגדול מבורך, לעולם ולעולמי עולמים.

האבלים: יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמו של הקדוש ברוך הוא.

הקהל: אמן [או: ברוך הוא].

האבלים: למעלה מכל הברכות [בעשרת ימי תשובה: למעלה ולמעלה מכל הברכות] והשירות, התשבחות והנחמות, הנאמרות בעולם, ואמרו אמן.

הקהל: אמן.

האבלים:

לפי נוסח אשכנז ונוסח אחיד: יהי שלום רב מן השמים וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן.

לפי נוסח עדות המזרח: יהי שלום רב מן השמים, חיים ושובע ונחמה והצלה ורפואה וגאולה וסליחה וכפרה ורווח והצלה, לנו ולכל עמו ישראל ואמרו אמן.

הקהל: אמן.

האבלים: [פוסעים שלוש פסיעות לאחור] עושה שלום [בעשרת ימי תשובה: השלום] במרומיו הוא [לפי נוסח עדות המזרח מוסיפים: ברחמיו] יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן.

הקהל: אמן.

אחרי אמירת ההספדים והקדיש מתחילה ההליכה אל הקבר, ובמהלכה עוצרים פעמים מספר לשם אמירת פסוקים שונים. אנשי החברה קדישא המנהלים את הלוויה אומרים את המזמורים השונים, ואילו תפילת הקדיש נאמרת על ידי האבלים עצמם. כאשר הנפטר הוא גבר נאמר מזמור תהלים צ"א, וכאשר הנפטרת היא אישה נאמר בנוסף גם פרק ל"א בספר משלי.

 

תהלים צ"א – לנפטר ולנפטרת

יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּ-י יִתְלוֹנָן:

אמַר לַאֲדֹנַ-י מַחְסִי וּמְצוּדָתִי, אֱ-לֹהַי אֶבְטַח בּוֹ:

כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ, מִדֶּבֶר הַוּוֹת:

בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה. צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ:

לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה, מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם:

מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹך, מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם:

יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ. אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ:

רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט, וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה:

כִּי אַתָּה אֲדֹנָ-י מַחְסִי, עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ:

לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה, וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ:

כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּך לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ:

עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְך, פֶּן תִּגּוֹף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ:

עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ, תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין:

כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ, אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי:

יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ, עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ:

אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ, וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי:

 

משלי ל"א, 31-10 – תוספת לנפטרת אישה

אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא, וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ:

בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ, וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר:

גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע, כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ:

דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ:

הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ:

וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה, וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ:

זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ, מִפְּרִי כַפֶּיהָ נָטְעָ כָּרֶם:

חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ, וַתְּאַמֵּץ זְרוֹעוֹתֶיהָ:

טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ, לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָ נֵרָהּ:

יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר, וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ:

כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי, וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן:

לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג, כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים:

מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ, שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ:

נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָה, בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ:

סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכּוֹר, וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי:

עוז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ, וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן:

פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה, וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ:

צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ, וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל:

קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ, בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ:

רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל, וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה:

שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת אֲדֹנָ-י הִיא תִתְהַלָּל:

תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ:

 

כעת חוזרים האבלים ואומרים קדיש יתום.

לאחר הטמנת הנפטר בקבר וסתימת הגולל עליו, הקברן מכסה את הקבר במעט עפר ואומר שלוש פעמים "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ". הנוכחים בלוויה מוזמנים להשתתף בכיסוי הקבר בעפר. בתום הקבורה איש החברה קדישא אומר את תפילת צידוק הדין (בימי שמחה שבהם לא נוהגים להספיד, גם אין אומרים את תפילת צידוק הדין).

 

צידוק הדין – מנהג קהילות אשכנז

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵ-ל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.

הַצּוּר תָּמִים בְּכָל פֹּעַל, מִי יֹאמַר לוֹ מַה תִפְעָל, הַשַּׁלִיט בְּמַטָּה וּבְמַעַל, מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל.

הַצּוּר תָּמִים בְּכָל מַעֲשֶׂה, מִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה, הָאוֹמֵר וְעֹשֶׂה, חֶסֶד חִנָּם לָנוּ תַעֲשֶׂה, וּבִזְכוּת הַנֶּעֱקַד כְּשֶׂה, הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה.

צַדִּיק בְּכָל דְּרָכָיו הַצוּר תָּמִים, אֶרֶךְ אַפַּיִם וּמָלֵא רַחֲמִים, חֲמָל נָא וְחוּס נָא עַל אָבוֹת וּבָנִים, כִּי לְךָ, אָדוֹן, הַסְּלִיחוֹת וְהָרַחֲמִים.

צַדִּיק אַתָּה אֲדֹנָ-י לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת, אֲשֶׁר בְּיָדְךָ פִּקְדוֹן כָּל רוּחוֹת, חָלִילָה לְךָ זִכְרוֹנֵנוּ לִמְחוֹת, וְיִהְיוּ נָא עֵינֶיךָ בְּרַחֲמִים עָלֵינוּ פְקוּחוֹת, כִּי לְךָ, אָדוֹן, הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת.

אָדָם אִם בֶּן שָׁנָה יִחְיֶה, אוֹ אֶלֶף שָׁנִים יִחְיֶה, מַה יִתְרוֹן לוֹ, כְּלֹא הָיָה יִהְיֶה, בָּרוּך דַּיָּן הָאֱמֶת, מֵמִית וּמְחַיֶּה.

בָּרוּךְ הוּא, כִּי אֱמֶת דִּינוֹ, וּמְשׁוֹטֵט הַכֹּל בְּעֵינוֹ, וּמְשַׁלֵּם לְאָדָם חֶשְׁבּוֹנוֹ וְדִינוֹ, וְהַכֹּל לִשְׁמוֹ הוֹדָיָה יִתֵּנוּ.

יָדַעְנוּ אֲדֹנָ-י כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶךָ, תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ וְתִזְכֶּה בְּשָׁפְטֶךָ, וְאֵין לְהַרְהֵר אַחַר מִדַּת שָׁפְטֶךָ, צַדִּיק אַתָּה אֲדֹנָ-י, וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ.

דַּיָּן הָאֱמֶת, שֹׁפֵט צֶדֶק וֶאֱמֶת, בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת, כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו צֶדֶק וֶאֱמֶת.

נֶפֶשׁ כָּל חַי בְּיָדֶךָ, צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ וְיָדֶךָ, רַחֵם עַל פְּלֵיטַת צֹאן יָדֶיךָ, ותֹאמַר לַמַּלְאָךָ הֶרֶף יָדֶךָ.

 

צידוק הדין – מנהג עדות המזרח

צַדִּיק אַתָּה אֲדֹנָ-י, וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ.

צַדִּיק אֲדֹנָ-י בְּכָל דְּרָכָיו, וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו.

צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם, וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת.

מִשְׁפְּטֵי אֲדֹנָ-י אֱמֶת, צָדְקוּ יַחְדָּו.

בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן, וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה.

וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ, וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ.

קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא, וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו.

הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה.

אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה, וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה.

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.

דַּיָּן הָאֱמֶת, שֹׁפֵט צֶדֶק וֶאֱמֶת, בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת, כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו צֶדֶק וֶאֱמֶת.

בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה אֲדֹנָ-י אֲדֹנָ-י (אומרים: אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהִים) דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים,

וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי אֲדֹנָ-י דִּבֵּר.

יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל.

וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ.

אֲדֹנָ-י הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.

 

בקהילות אשכנז יש המוסיפים את הפסוקים האלה, המבטאים את מבטחו של האדם בצדקת אלוהיו:

גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה, אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְּקוּחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְנֵי אָדָם, לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו.

לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר אֲדֹנָ-י, צוּרִי וְלּא עַוְלָתָה בּוֹ. אֲדֹנָ-י נָתַן, וַאֲדֹנָ-י לָקָח, יְהִי שֵׁם אֲדֹנָ-י מְבוֹרָךְ.

וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ.

 

לאחר תפילת צידוק הדין (ולעתים במקומה) נאמר על ידי איש החברה קדישא מזמור תהלים ט"ז, שעניינו הסתמכות על הא-ל בעת צרה:

תהלים ט"ז

מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵ-ל כִּי חָסִיתִי בָךְ:

אָמַרְתְּ לַאֲדֹנַ-י אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ:

לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם:

יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי:

אֲדֹנַ-י מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי:

חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי:

אֲבָרֵךְ אֶת אֲדֹנַ-י אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי:

שִׁוִּיתִי אֲדֹנַ-י לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט:

לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח:

כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת:

תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:

 

כעת נעמדים האבלים בקרבת מקום ואומרים יחדיו את תפילת הקדיש המיוחדת, קדיש הגדול או קדיש דאתחדתא – הנאמרת רק בעת הקבורה (ולא בימי זכרון אחרים). קדיש זה מבטא ציפייה לישועה, להתחדשות ולתחיית המתים ושונה מקדיש היתום שנאמר קודם.

 

קַדִּישׁ דְאִתְחַדְתָּא

האבלים: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא.

הקהל: אָמֵן.

האבלים: בְּעָלְמָא דִּי הוּא עָתִיד לְאִתְחַדְתָּא, וּלְאַחֲיָאה מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא יַתְּהוֹן לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנָא קַרְתָּא דִּי יְרוּשְלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מִן אַרְעָה, וּלְאָתָבָא פּוּלְחָנָא דִּי שְׁמַיָּא לְאַתְרָהּ, וְיַמְלִיך קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בּמַלְכוּתֵה וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ.

הקהל: אָמֵן.

האבלים: בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

הקהל והאבלים: אָמֵן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

האבלים: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא.

הקהל: אָמֵן (או: בְּרִיךְ הוּא).

האבלים: לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא (בעשרת ימי תשובה: לְעֵלָּא וּלְעֵלָּא מִכָּל בִּרְכָתָא) וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

הקהל: אָמֵן.

האבלים:

לפי נוסח אשכנז ונוסח אחיד: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

לפי נוסח עדות המזרח: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן.

הקהל: אָמֵן.

האבלים: (פוסעים שלוש פסיעות לאחור) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו, הוּא (לפי נוסח עדות המזרח מוסיפים: בְּרַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

הקהל: אָמֵן.

סופו של טקס הקבורה בתפילת אזכרה או בתפילת אשכבה, הנאמרת בפי איש החברה קדישא או בפי אחד ממכרי הנפטר.

 

תפילת אל מלא רחמים – נוסח אשכנז:

אֵ-ל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים, לְנִשְׁמַת פלוני/ת בן/ת פלוני ופלונית [ומזכירים השם המלא של הנפטר/ת ושמות הוריו/ה] שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמו/שֶׁהָלְכָהְ לְעוֹלָמָה.ֹ בַּעֲבוּר שֶׁבְּלִי נֶדֶר אֶתֵּן צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתוֹ/תָהּ [ויש אומרים במקום: בעבור שאנו מתפללים לעילוי נשמתו/תה], בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתו/תָה. לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהוּ/רָהּ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתו/תהּ,ֹ אֲדֹנָ-י הוּא נַחֲלָתוֹ/תָהּ וְיָנוּחַ/ וְתָנוּחַ בְּשָּׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבוֹ/בָהּ וְנֹאמַר אָמֵן.

 

תפילת אשכבה לנפטר ולנפטרת [נוסח מקוצר] – נוסח עדות המזרח:

הַמְּרַחֵם עַל כָּל בְּרִיוֹתָיו, הוּא יָחוֹס וְיַחְמוֹל וִירַחֵם עַל נֶפֶשׁ, רוּחַ וּנְשָמָה שֶׁל פלוני/ת בן/ת פלוני ופלונית [ומזכירים השם המלא של הנפטר/ת ושמות הוריו/ה]. רוּחַ אֲדֹנָ-י תְּנִיחֶנוּ/נָּה בְּגַן עֵדֶן. הוּא/הִיא וְכָל יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבִים/וֹת עִמּוֹ/עִמָּהּ בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן.

 

כדי להקפיד בכבודו של הנפטר אף לאחר מותו, יש קהילות הנוהגות לסיים את הטקס בבקשת מחילה מן המת, שאומר הקברן בפנייה אישית אל המת:

פלוני/ת בן/בת פלוני ופלונית [כאן נאמר השם המלא של הנפטר/ת ושמות הוריו/ה],

בְּשֵׁם הַחֶבְרָה קַדִּישָׁא, בְּשֵׁם הֶחָבֵרִים שֶׁהִתְעַסְּקוּ בְּךָ/בָּךְ, בְּשֵׁם מִשְׁפָּחְתְךָ/תֶךְ וְיְדִידֶיךָ/דַיִךְ,

אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְךָ/מִמְךְ מְחִילָה. אִם חָס וְשָׁלוֹם פָּגַמְנוּ אֵיזֶה דָּבָר בַּטָּהֳרָה, בִּנְשִׂיאָת הַמִטָּה אוֹ בְּתִּקּוּן הַקֶבֶר,

סְלָח/סִלְחִי נָא לָנוּ, כִּי שְׁגָגָה הִיא. כָּל מַה שְׁעָשִׂינוּ הָיָה לִכְבוֹדְךָ/דֵךְ עַל פִּי מִנְהָג הַמָקוֹם.

אָנוּ פּוֹטְרִים אוֹתְךָ/אוֹתָךְ מִהֶיוֹת חָבֵר/ה בְּכָל חֶבְרָה אוֹ אֲגֻדָּה אֵיזוֹשֶׁהִי.

לֵךְ/לְכִי בְּשָׁלוֹם וְתָּנוּחַ/חִי עַל מִשְׁכָּבְךָ/בֵךְ בְּשָׁלוֹם, וְתַּעְמוֹד/מְדִי לְגוֹרָלְךָ/לֵךְ לְקֵץ הַיָמִים.

הְיֵה/היִי נָא מֵלִיץ/צַת טוֹב בְּעַד מִשְׁפָּחְתְךָ/תֵךְ וִידִידֶיךָ/דַיִךְ,

וְחַיִּים וְשָׁלוֹם יִהְיֶה לָנוּ וְלְכָּל יִשְׂרָאֵל עַד הָעוֹלָם. אָמֵן.

 

כאשר מסתיים טקס הקבורה נוהגים המשתתפים לגשת לרגע אל הקבר ולהניח עליו אבן או עשב שנלקחו מהאדמה הקרובה. בעת הנחת האבן או העשב נוהגים לומר: "זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ" (תהלים ק"ג 14). מנהג הנחת האבן חוזר לא רק בעת הקבורה עצמה, אלא בכל עת שפוקדים את קברי ישראל.

אבלים שהביאו עמם נעלי בד או גומי יכולים כעת לחלוץ את נעלי העור ולהחליפן, כאחד מסימני האבלות.

בטרם עוזבים המלווים את המקום, הם פונים לנחם את האבלים: הקהל מסתדר בשתי שורות, והאבלים חולצים את נעליהם ועוברים בין השורות. בזמן המעבר, מנחמים אותם הנוכחים באמירה:

"הַמָּקוֹם יְנַחֵם אֶתְכֶם בְּתוֹךְ שְׁאָר אֲבֵלֵי צִיוֹן וִירוּשָׁלָיִם" (על פי ירמיה ל"ג 11-10, מקובל בקהילות אשכנז), "מִן הַשָּׁמַיִם תְּנוּחֲמוּ" או "בִּירוּשָׁלִַים תְּנֻחָמו" (על פי ישעיה ס"ו 13, מקובל בקהילות המזרח).

אם הקבורה נערכה זמן קצר לפני שקיעת השמש והאבלים רוצים להחשיב את יום הקבורה כאחד מימי השבעה, הם חולצים את הנעליים ויושבים באופן סמלי לרגעים אחדים ליד הקבר, ואנשים ניגשים אליהם ומנחמים אותם.

טקס עליה לקבר

בעת העליה לקברו של נפטר – בתום 'שבעה', בתום 'שלושים', בתום 'שנה' או ביום הזיכרון השנתי (ה'יאר-צייט') – נוהגים לערוך טקס מסורתי, במסגרתו נאמרים מזמורי תהילים, 'קדיש יתום' (אם יש מניין גברים), תפילות לעילוי נשמת המת, וכן נאומים וזיכרונות אישיים, לפי ראות עיניה של המשפחה. אם תרצו, תוכלו לקצר את הטקס על ידי צמצום חלק ממזמורי התהלים והסתפקות בחלק מהם.  אפשר להוסיף לטקס המסורתי דברים, זכרונות, דברי שירה וקטעי הקראה, על מנת להפוך את הטקס לאישי יותר.

ברכה בכניסה לבית קברות

אם חלפו שלושים יום לפחות מאז הייתם לאחרונה בבית קברות יהודי – מברכים  בכניסה לבית הקברות ,ברכה העוסקת בשליטת האל בעולם ובתחיית המתים:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנַי אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,

אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין, וְזָן וְכִלְכֵּל אֶתְכֶם בַּדִּין,

וְהֵמִית אֶתְכֶם בַּדִּין, וְיוֹדֵעַ מִסְפַּר כּוּלְּכֶם בַּדִּין,

וְעָתִיד לְהַחֲזִיר וּלְהַחֲיוֹתְכֶם בַּדִּין.

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, מְחַיֶּה הַמֵּתִים.

 

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי, מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִׁיעַ.

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד, מְחַיֶּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים,

סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְרוֹפֵא חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים

וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר.

מִי כָמוֹךָ בַּעַל גְּבוּרוֹת וּמִי דוֹמֶה לָךְ,

מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה.

וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים.

מזמורי תהילים קבועים

לאחר שמגיעים אל הקבר, נפתח הטקס באמירת מספר מזמורי תהלים, העוסקים באמונה באל, בכוחו וגבורתו, בצידוק הדין, ובתקווה לגאולה. נהוג כי אחד מבני המשפחה מקריא את המזמורים בקול רם, או את הפסוק הראשון והאחרון שבכל מזמור, כדי לשמור על הקצב האחיד של האמירה. יש הנוהגים לחלק את המזמורים בין בני המשפחה והנוכחים, כך שכל אחד מקריא מזמור אחד (שימו לב! לשם כך דרושים טקסטים כמספר הנוכחים). אין חובה לומר את המזמורים במנגינת תפילה מסוימת, ואפשר לאומרם בדרך הקראה בלא כל מנגינה.

תהלים לג

(א) רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּאֲדֹנַי לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה:

(ב) הוֹדוּ לַאֲדֹנַי בְּכִנּוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ:

(ג) שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה:

(ד) כִּי יָשָׁר דְּבַר אֲדֹנַי וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה:

(ה) אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד אֲדֹנַי מָלְאָה הָאָרֶץ:

(ו) בִּדְבַר אֲדֹנַי שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם:

(ז) כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת:

(ח) יִירְאוּ מֵאֲדֹנַי כָּל הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל:

(ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד:

(י) אֲדֹנַי הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:

(יא) עֲצַת אֲדֹנַי לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר:

(יב) אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲדֹנַי אֱלֹהָיו הָעָם בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ:

(יג) מִשָּׁמַיִם הִבִּיט אֲדֹנַי רָאָה אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם:

(יד) מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:

(טו) הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם:

(טז) אֵין הַמֶּלֶךְ נוֹשָׁע בְּרָב חָיִל גִּבּוֹר לֹא יִנָּצֵל בְּרָב כֹּחַ:

(יז) שֶׁקֶר הַסּוּס לִתְשׁוּעָה וּבְרֹב חֵילוֹ לֹא יְמַלֵּט:

(יח) הִנֵּה עֵין אֲדֹנַי אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ:

(יט) לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב:

(כ) נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַאֲדֹנַי עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא:

(כא) כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ:

(כב) יְהִי חַסְדְּךָ אֲדֹנַי עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ:

 

תהלים טז

(א) מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ:

(ב) אָמַרְתְּ לַאֲדֹנַי אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ:

(ג) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם:

(ד) יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי:

(ה) אֲדֹנַי מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי:

(ו) חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי:

(ז) אֲבָרֵךְ אֶת אֲדֹנַי אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי:

(ח) שִׁוִּיתִי אֲדֹנַי לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט:

(ט) לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח:

(י) כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת:

(יא) תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:

 

תהלים יז

(א) תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה אֲדֹנַי צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה:

(ב) מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים:

(ג) בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה צְרַפְתַּנִי בַל תִּמְצָא זַמֹּתִי בַּל יַעֲבָר פִּי:

(ד) לִפְעֻלּוֹת אָדָם בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ אֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִיץ:

(ה) תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ בַּל נָמוֹטּוּ פְעָמָי:

(ו) אֲנִי קְרָאתִיךָ כִי תַעֲנֵנִי אֵל הַט אָזְנְךָ לִי שְׁמַע אִמְרָתִי:

(ז) הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ מוֹשִׁיעַ חוֹסִים מִמִּתְקוֹמְמִים בִּימִינֶךָ:

(ח) שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי:

(ט) מִפְּנֵי רְשָׁעִים זוּ שַׁדּוּנִי אֹיְבַי בְּנֶפֶשׁ יַקִּיפוּ עָלָי:

(י) חֶלְבָּמוֹ סָּגְרוּ פִּימוֹ דִּבְּרוּ בְגֵאוּת:

(יא) אַשֻּׁרֵינוּ עַתָּה סְבָבוּנוּ עֵינֵיהֶם יָשִׁיתוּ לִנְטוֹת בָּאָרֶץ:

(יב) דִּמְיֹנוֹ כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרֹף וְכִכְפִיר יֹשֵׁב בְּמִסְתָּרִים:

(יג) קוּמָה אֲדֹנַי קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ:

(יד) מִמְתִים יָדְךָ אֲדֹנַי מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם:

(טו) אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ:

 

תהלים עב

(א) לִשְׁלֹמֹה אֶלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ:

(ב) יָדִין עַמְּךָ בְצֶדֶק וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט:

(ג) יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה:

(ד) יִשְׁפֹּט עַנִיֵּי עָם יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן וִידַכֵּא עוֹשֵׁק:

(ה) יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים:

(ו) יֵרֵד כְּמָטָר עַל גֵּז כִּרְבִיבִים זַרְזִיף אָרֶץ:

(ז) יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ:

(ח) וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ:

(ט) לְפָנָיו יִכְרְעוּ צִיִּים וְאֹיְבָיו עָפָר יְלַחֵכוּ:

(י) מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ מַלְכֵי שְׁבָא וּסְבָא אֶשְׁכָּר יַקְרִיבוּ:

(יא) וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים כָּל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ:

(יב) כִּי יַצִּיל אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ וְעָנִי וְאֵין עֹזֵר לוֹ:

(יג) יָחֹס עַל דַּל וְאֶבְיוֹן וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ:

(יד) מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס יִגְאַל נַפְשָׁם וְיֵיקַר דָּמָם בְּעֵינָיו:

(טו) וִיחִי וְיִתֶּן לוֹ מִזְּהַב שְׁבָא וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ תָמִיד כָּל הַיּוֹם יְבָרְכֶנְהוּ:

(טז) יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ:

(יז) יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ:

(יח) בָּרוּךְ אֲדֹנַי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ:

(יט) וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן:

(כ) כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי:

 

תהלים צא

(א) יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן:

(ב) אֹמַר לַאֲדֹנַי מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ:

(ג) כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת:

(ד) בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ:

(ה) לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם:

(ו) מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם:

(ז) יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ:

(ח) רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה:

(ט) כִּי אַתָּה אֲדֹנַי מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ:

(י) לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ:

(יא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ:

(יב) עַל כַּפַּיִם יִשָֹּאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ:

(יג) עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין:

(יד) כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי:

(טו) יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ:

(טז) אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי:

 

תהלים קד

(א) בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת אֲדֹנַי, אֲדֹנַי אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ:

(ב) עֹטֶה אוֹר כַּשַֹּלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה:

(ג) הַמְקָרֶה בַמַּיִם עַלִיּוֹתָיו הַשָֹּם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ:

(ד) עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט:

(ה) יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד:

(ו) תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם:

(ז) מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן:

(ח) יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם:

(ט) גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשֻׁבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ:

(י) הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן:

(יא) יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם:

(יב) עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל:

(יג) מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ:

(יד) מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ:

(טו) וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד:

(טז) יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי אֲדֹנַי אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע:

(יז) אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ:

(יח) הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים:

(יט) עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ:

(כ) תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר:

(כא) הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם:

(כב) תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן:

(כג) יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב:

(כד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ אֲדֹנַי כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ:

(כה) זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת:

(כו) שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ:

(כז) כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ:

(כח) תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב:

(כט) תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן:

(ל) תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה:

(לא) יְהִי כְבוֹד אֲדֹנַי לְעוֹלָם יִשְׂמַח אֲדֹנַי בְּמַעֲשָׂיו:

(לב) הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ:

(לג) אָשִׁירָה לַאֲדֹנַי בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי:

(לד) יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּאֲדֹנַי:

(לה) יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת אֲדֹנַי, הַלְלוּ יָהּ:

 

תהלים קל

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ אֲדֹנַי:

(ב) אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי:

(ג) אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ, אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד:

(ד) כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא:

(ה) קִוִּיתִי אֲדֹנַי קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי:

(ו) נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר:

(ז) יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל אֲדֹנַי כִּי עִם אֲדֹנַי הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת:

(ח) וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו:

אמירת פסוקים לפי שם הנפטר

לאחר מזמורי התהלים הקבועים, נאמרים פסוקים המיוחדים מתוך מזמור קי"ט בתהלים. הפסוקים מסודרים לפי אותיות הא"ב, כל קטע מאגד יחד פסוקים המתחילים באותה אות. בני המשפחה קוראים את לקטי הפסוקים המתחילים באותיות שמו הפרטי של הנפטר שלקברו עולים.

תהילים פרק קיט

אות א

א  אַשְׁרֵי תְמִימֵי-דָרֶךְ--    הַהֹלְכִים, בְּתוֹרַת יְהוָה.
ב אַשְׁרֵי, נֹצְרֵי עֵדֹתָיו;    בְּכָל-לֵב יִדְרְשׁוּהוּ.
ג אַף, לֹא-פָעֲלוּ עַוְלָה;    בִּדְרָכָיו הָלָכוּ.
ד אַתָּה, צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ--    לִשְׁמֹר מְאֹד.
ה אַחֲלַי, יִכֹּנוּ דְרָכָי--    לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ.
ו אָז לֹא-אֵבוֹשׁ--    בְּהַבִּיטִי, אֶל-כָּל-מִצְוֹתֶיךָ.
ז אוֹדְךָ, בְּיֹשֶׁר לֵבָב--    בְּלָמְדִי, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
ח אֶת-חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר;    אַל-תַּעַזְבֵנִי עַד-מְאֹד.

אות ב

ט  בַּמֶּה יְזַכֶּה-נַּעַר, אֶת-אָרְחוֹ--    לִשְׁמֹר, כִּדְבָרֶךָ.
י בְּכָל-לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ;    אַל-תַּשְׁגֵּנִי, מִמִּצְוֹתֶיךָ.
יא בְּלִבִּי, צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ--    לְמַעַן, לֹא אֶחֱטָא-לָךְ.
יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה--    לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי--    כֹּל, מִשְׁפְּטֵי-פִיךָ.
יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי--    כְּעַל כָּל-הוֹן.
טו בְּפִקּוּדֶיךָ אָשִׂיחָה;    וְאַבִּיטָה, אֹרְחֹתֶיךָ.
טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע;    לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ.

אות ג

יז  גְּמֹל עַל-עַבְדְּךָ אֶחְיֶה;    וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ.
יח גַּל-עֵינַי וְאַבִּיטָה--    נִפְלָאוֹת, מִתּוֹרָתֶךָ.
יט גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ;    אַל-תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי, מִצְוֹתֶיךָ.
כ גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה--    אֶל-מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל-עֵת.
כא גָּעַרְתָּ, זֵדִים אֲרוּרִים--    הַשֹּׁגִים, מִמִּצְוֹתֶיךָ.
כב גַּל מֵעָלַי, חֶרְפָּה וָבוּז:    כִּי עֵדֹתֶיךָ נָצָרְתִּי.
כג גַּם יָשְׁבוּ שָׂרִים, בִּי נִדְבָּרוּ--    עַבְדְּךָ, יָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ.
כד גַּם-עֵדֹתֶיךָ, שַׁעֲשֻׁעָי--    אַנְשֵׁי עֲצָתִי.

אות ד

כה דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי;    חַיֵּנִי, כִּדְבָרֶךָ.
כו דְּרָכַי סִפַּרְתִּי, וַתַּעֲנֵנִי;    לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
כז דֶּרֶךְ-פִּקּוּדֶיךָ הֲבִינֵנִי;    וְאָשִׂיחָה, בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ.
כח דָּלְפָה נַפְשִׁי, מִתּוּגָה;    קַיְּמֵנִי, כִּדְבָרֶךָ.
כט דֶּרֶךְ-שֶׁקֶר, הָסֵר מִמֶּנִּי;    וְתוֹרָתְךָ חָנֵּנִי.
ל דֶּרֶךְ-אֱמוּנָה בָחָרְתִּי;    מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי.
לא דָּבַקְתִּי בְעֵדְוֹתֶיךָ;    יְהוָה, אַל-תְּבִישֵׁנִי.
לב דֶּרֶךְ-מִצְוֹתֶיךָ אָרוּץ:    כִּי תַרְחִיב לִבִּי.

אות ה

לג הוֹרֵנִי יְהוָה, דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ;    וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב.
לד הֲבִינֵנִי, וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ;    וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל-לֵב.
לה הַדְרִיכֵנִי, בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ:    כִּי-בוֹ חָפָצְתִּי.
לו הַט-לִבִּי, אֶל-עֵדְוֹתֶיךָ;    וְאַל אֶל-בָּצַע.
לז הַעֲבֵר עֵינַי, מֵרְאוֹת שָׁוְא;    בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי.
לח הָקֵם לְעַבְדְּךָ, אִמְרָתֶךָ--    אֲשֶׁר, לְיִרְאָתֶךָ.
לט הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי, אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי:    כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים.
מ הִנֵּה, תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ;    בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי.

אות ו

מא וִיבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ יְהוָה;    תְּשׁוּעָתְךָ, כְּאִמְרָתֶךָ.
מב וְאֶעֱנֶה חֹרְפִי דָבָר:    כִּי-בָטַחְתִּי, בִּדְבָרֶךָ.
מג וְאַל-תַּצֵּל מִפִּי דְבַר-אֱמֶת עַד-מְאֹד:    כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ, יִחָלְתִּי.
מד וְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד--    לְעוֹלָם וָעֶד.
מה וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה:    כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי.
מו וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ, נֶגֶד מְלָכִים;    וְלֹא אֵבוֹשׁ.
מז וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְוֹתֶיךָ,    אֲשֶׁר אָהָבְתִּי.
מח וְאֶשָּׂא-כַפַּי--אֶל-מִצְוֹתֶיךָ, אֲשֶׁר אָהָבְתִּי;    וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּיךָ.

אות ז

מט זְכֹר-דָּבָר, לְעַבְדֶּךָ--    עַל, אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי.
נ זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי:    כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי.
נא זֵדִים, הֱלִיצֻנִי עַד-מְאֹד;    מִתּוֹרָתְךָ, לֹא נָטִיתִי.
נב זָכַרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם יְהוָה;    וָאֶתְנֶחָם.
נג זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי, מֵרְשָׁעִים--    עֹזְבֵי, תּוֹרָתֶךָ.
נד זְמִרוֹת, הָיוּ-לִי חֻקֶּיךָ--    בְּבֵית מְגוּרָי.
נה זָכַרְתִּי בַלַּיְלָה שִׁמְךָ יְהוָה;    וָאֶשְׁמְרָה, תּוֹרָתֶךָ.
נו זֹאת הָיְתָה-לִּי:    כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי.

אות ח

נז חֶלְקִי יְהוָה אָמַרְתִּי--    לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ.
נח חִלִּיתִי פָנֶיךָ בְכָל-לֵב;    חָנֵּנִי, כְּאִמְרָתֶךָ.
נט חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי;    וָאָשִׁיבָה רַגְלַי, אֶל-עֵדֹתֶיךָ.
ס חַשְׁתִּי, וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי--    לִשְׁמֹר, מִצְוֹתֶיךָ.
סא חֶבְלֵי רְשָׁעִים עִוְּדֻנִי;    תּוֹרָתְךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.
סב חֲצוֹת-לַיְלָה--אָקוּם, לְהוֹדוֹת לָךְ:    עַל, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
סג חָבֵר אָנִי, לְכָל-אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ;    וּלְשֹׁמְרֵי, פִּקּוּדֶיךָ.
סד חַסְדְּךָ יְהוָה, מָלְאָה הָאָרֶץ;    חֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי.

אות ט

סה טוֹב, עָשִׂיתָ עִם-עַבְדְּךָ--    יְהוָה, כִּדְבָרֶךָ.
סו טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי:    כִּי בְמִצְוֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי.
סז טֶרֶם אֶעֱנֶה, אֲנִי שֹׁגֵג;    וְעַתָּה, אִמְרָתְךָ שָׁמָרְתִּי.
סח טוֹב-אַתָּה וּמֵטִיב;    לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
סט טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים;    אֲנִי, בְּכָל-לֵב אֶצֹּר פִּקּוּדֶיךָ.
ע טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם;    אֲנִי, תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי.
עא טוֹב-לִי כִי-עֻנֵּיתִי--    לְמַעַן, אֶלְמַד חֻקֶּיךָ.
עב טוֹב-לִי תוֹרַת-פִּיךָ--    מֵאַלְפֵי, זָהָב וָכָסֶף.

אות י

עג יָדֶיךָ עָשׂוּנִי, וַיְכוֹנְנוּנִי;    הֲבִינֵנִי, וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ.
עד יְרֵאֶיךָ, יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ:    כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
עה יָדַעְתִּי יְהוָה, כִּי-צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ;    וֶאֱמוּנָה, עִנִּיתָנִי.
עו יְהִי-נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי--    כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ.
עז יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה:    כִּי-תוֹרָתְךָ, שַׁעֲשֻׁעָי.
עח יֵבֹשׁוּ זֵדִים, כִּי-שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי;    אֲנִי, אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ.
עט יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ;    וידעו (וְיֹדְעֵי), עֵדֹתֶיךָ.
פ יְהִי-לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ--    לְמַעַן, לֹא אֵבוֹשׁ.

אות כ

פא כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי;    לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
פב כָּלוּ עֵינַי, לְאִמְרָתֶךָ--    לֵאמֹר, מָתַי תְּנַחֲמֵנִי.
פג כִּי-הָיִיתִי, כְּנֹאד בְּקִיטוֹר--    חֻקֶּיךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.
פד כַּמָּה יְמֵי-עַבְדֶּךָ;    מָתַי תַּעֲשֶׂה בְרֹדְפַי מִשְׁפָּט.
פה כָּרוּ-לִי זֵדִים שִׁיחוֹת--    אֲשֶׁר, לֹא כְתוֹרָתֶךָ.
פו כָּל-מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה;    שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עָזְרֵנִי.
פז כִּמְעַט, כִּלּוּנִי בָאָרֶץ;    וַאֲנִי, לֹא-עָזַבְתִּי פִקֻּדֶיךָ.
פח כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי;    וְאֶשְׁמְרָה, עֵדוּת פִּיךָ.

אות ל

פט לְעוֹלָם יְהוָה--    דְּבָרְךָ, נִצָּב בַּשָּׁמָיִם.
צ לְדֹר וָדֹר, אֱמוּנָתֶךָ;    כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ, וַתַּעֲמֹד.
צא לְמִשְׁפָּטֶיךָ, עָמְדוּ הַיּוֹם:    כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ.
צב לוּלֵי תוֹרָתְךָ, שַׁעֲשֻׁעָי--    אָז, אָבַדְתִּי בְעָנְיִי.
צג לְעוֹלָם, לֹא-אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ:    כִּי בָם, חִיִּיתָנִי.
צד לְךָ-אֲנִי, הוֹשִׁיעֵנִי:    כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי.
צה לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי;    עֵדֹתֶיךָ, אֶתְבּוֹנָן.
צו לְכָל-תִּכְלָה, רָאִיתִי קֵץ;    רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד.

אות מ

צז מָה-אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ:    כָּל-הַיּוֹם, הִיא שִׂיחָתִי.
צח מֵאֹיְבַי, תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ:    כִּי לְעוֹלָם הִיא-לִי.
צט מִכָּל-מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי:    כִּי עֵדְוֹתֶיךָ, שִׂיחָה לִי.
ק מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן:    כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי.
קא מִכָּל-אֹרַח רָע, כָּלִאתִי רַגְלָי--    לְמַעַן, אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ.
קב מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא-סָרְתִּי:    כִּי-אַתָּה, הוֹרֵתָנִי.
קג מַה-נִּמְלְצוּ לְחִכִּי, אִמְרָתֶךָ--    מִדְּבַשׁ לְפִי.
קד מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן;    עַל כֵּן, שָׂנֵאתִי כָּל-אֹרַח שָׁקֶר.

אות נ

קה נֵר-לְרַגְלִי דְבָרֶךָ;    וְאוֹר, לִנְתִיבָתִי.
קו נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה--    לִשְׁמֹר, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
קז נַעֲנֵיתִי עַד-מְאֹד;    יְהוָה, חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ.
קח נִדְבוֹת פִּי, רְצֵה-נָא יְהוָה;    וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי.
קט נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד;    וְתוֹרָתְךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.
קי נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי;    וּמִפִּקּוּדֶיךָ, לֹא תָעִיתִי.
קיא נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם:    כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה.
קיב נָטִיתִי לִבִּי, לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ--    לְעוֹלָם עֵקֶב.

אות ס

קיג סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי;    וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.
קיד סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה;    לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
קטו סוּרוּ-מִמֶּנִּי מְרֵעִים;    וְאֶצְּרָה, מִצְוֹת אֱלֹהָי.
קטז סָמְכֵנִי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה;    וְאַל-תְּבִישֵׁנִי, מִשִּׂבְרִי.
קיז סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה;    וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ תָמִיד.
קיח סָלִיתָ, כָּל-שׁוֹגִים מֵחֻקֶּיךָ:    כִּי-שֶׁקֶר, תַּרְמִיתָם.
קיט סִגִים--הִשְׁבַּתָּ כָל-רִשְׁעֵי-אָרֶץ;    לָכֵן, אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ.
קכ סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי;    וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי.

אות ע

קכא עָשִׂיתִי, מִשְׁפָּט וָצֶדֶק;    בַּל-תַּנִּיחֵנִי, לְעֹשְׁקָי.
קכב עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב;    אַל-יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים.
קכג עֵינַי, כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ;    וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ.
קכד עֲשֵׂה עִם-עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ;    וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי.
קכה עַבְדְּךָ-אָנִי הֲבִינֵנִי;    וְאֵדְעָה, עֵדֹתֶיךָ.
קכו עֵת, לַעֲשׂוֹת לַיהוָה--    הֵפֵרוּ, תּוֹרָתֶךָ.
קכז עַל-כֵּן, אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ--    מִזָּהָב וּמִפָּז.
קכח עַל-כֵּן, כָּל-פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי;    כָּל-אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי.

אות פ

קכט פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ;    עַל-כֵּן, נְצָרָתַם נַפְשִׁי.
קל פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר;    מֵבִין פְּתָיִים.
קלא פִּי-פָעַרְתִּי, וָאֶשְׁאָפָה:    כִּי לְמִצְוֹתֶיךָ יָאָבְתִּי.
קלב פְּנֵה-אֵלַי וְחָנֵּנִי--    כְּמִשְׁפָּט, לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ.
קלג פְּעָמַי, הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ;    וְאַל-תַּשְׁלֶט-בִּי כָל-אָוֶן.
קלד פְּדֵנִי, מֵעֹשֶׁק אָדָם;    וְאֶשְׁמְרָה, פִּקּוּדֶיךָ.
קלה פָּנֶיךָ, הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ;    וְלַמְּדֵנִי, אֶת-חֻקֶּיךָ.
קלו פַּלְגֵי-מַיִם, יָרְדוּ עֵינָי--    עַל, לֹא-שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ.

אות צ

קלז צַדִּיק אַתָּה יְהוָה;    וְיָשָׁר, מִשְׁפָּטֶיךָ.
קלח צִוִּיתָ, צֶדֶק עֵדֹתֶיךָ;    וֶאֱמוּנָה מְאֹד.
קלט צִמְּתַתְנִי קִנְאָתִי:    כִּי-שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי.
קמ צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד;    וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ.
קמא צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה;    פִּקֻּדֶיךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.
קמב צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם;    וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת.
קמג צַר-וּמָצוֹק מְצָאוּנִי;    מִצְוֹתֶיךָ, שַׁעֲשֻׁעָי.
קמד צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם;    הֲבִינֵנִי וְאֶחְיֶה.

אות ק

קמה קָרָאתִי בְכָל-לֵב, עֲנֵנִי יְהוָה;    חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה.
קמו קְרָאתִיךָ הוֹשִׁיעֵנִי;    וְאֶשְׁמְרָה, עֵדֹתֶיךָ.
קמז קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף, וָאֲשַׁוֵּעָה;    לדבריך (לִדְבָרְךָ) יִחָלְתִּי.
קמח קִדְּמוּ עֵינַי, אַשְׁמֻרוֹת--    לָשִׂיחַ, בְּאִמְרָתֶךָ.
קמט קוֹלִי, שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ;    יְהוָה, כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי.
קנ קָרְבוּ, רֹדְפֵי זִמָּה;    מִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ.
קנא קָרוֹב אַתָּה יְהוָה;    וְכָל-מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת.
קנב קֶדֶם יָדַעְתִּי, מֵעֵדֹתֶיךָ:    כִּי לְעוֹלָם יְסַדְתָּם.

אות ר

קנג רְאֵה-עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי:    כִּי-תוֹרָתְךָ, לֹא שָׁכָחְתִּי.
קנד רִיבָה רִיבִי, וּגְאָלֵנִי;    לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי.
קנה רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה:    כִּי חֻקֶּיךָ, לֹא דָרָשׁוּ.
קנו רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְהוָה;    כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי.
קנז רַבִּים, רֹדְפַי וְצָרָי;    מֵעֵדְוֹתֶיךָ, לֹא נָטִיתִי.
קנח רָאִיתִי בֹגְדִים, וָאֶתְקוֹטָטָה--    אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ, לֹא שָׁמָרוּ.
קנט רְאֵה, כִּי-פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי;    יְהוָה, כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי.
קס רֹאשׁ-דְּבָרְךָ אֱמֶת;    וּלְעוֹלָם, כָּל-מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ.

אות ש

קסא שָׂרִים, רְדָפוּנִי חִנָּם;    ומדבריך (וּמִדְּבָרְךָ), פָּחַד לִבִּי.
קסב שָׂשׂ אָנֹכִי, עַל-אִמְרָתֶךָ--    כְּמוֹצֵא, שָׁלָל רָב.
קסג שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי, וַאֲתַעֵבָה;    תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.
קסד שֶׁבַע בַּיּוֹם, הִלַּלְתִּיךָ--    עַל, מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.
קסה שָׁלוֹם רָב, לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ;    וְאֵין-לָמוֹ מִכְשׁוֹל.
קסו שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהוָה;    וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי.
קסז שָׁמְרָה נַפְשִׁי, עֵדֹתֶיךָ;    וָאֹהֲבֵם מְאֹד.
קסח שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ, וְעֵדֹתֶיךָ:    כִּי כָל-דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ.

אות ת

קסט תִּקְרַב רִנָּתִי לְפָנֶיךָ יְהוָה;    כִּדְבָרְךָ הֲבִינֵנִי.
קע תָּבוֹא תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ;    כְּאִמְרָתְךָ, הַצִּילֵנִי.
קעא תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה:    כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
קעב תַּעַן לְשׁוֹנִי, אִמְרָתֶךָ:    כִּי כָל-מִצְוֹתֶיךָ צֶּדֶק.
קעג תְּהִי-יָדְךָ לְעָזְרֵנִי:    כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי.
קעד תָּאַבְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהוָה;    וְתוֹרָתְךָ, שַׁעֲשֻׁעָי.
קעה תְּחִי-נַפְשִׁי, וּתְהַלְלֶךָּ;    וּמִשְׁפָּטֶךָ יַעְזְרֻנִי.
קעו תָּעִיתִי--    כְּשֶׂה אֹבֵד, בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ:
כִּי מִצְוֹתֶיךָ,    לֹא שָׁכָחְתִּי.

 

תפילה לאחר הלימוד עילוי נשמת הנפטר

לאחר מזמורי התהלים יש אומרים תפילה זו לאחר אמירת מזמורי תהילים  לעילוי נשמת הנפטר:

אָנָּא אֲדֹנָי מָלֵא רַחֲמִים, אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חַי וְרוּח כָּל בְּשַׂר אִישׁ -

יִהְיֶה נָא לְרָצוֹן לְפָנֶיךָ תּוֹרָתֵנוּ וּתְפִילָּתֵנוּ בַּעֲבוּר נִשְׁמַת פלוני/ת בן/ת פלוני ופלונית,

וּגְמוֹל נָא עִמָּהּ בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל לִפְתּוֹחַ לָהּ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים וָחֶסֶד וְשַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן,

וּתְקַבֵּל אוֹתָהּ בְּאַהֲבָה וּבְחִיבָּה, וּשְׁלַח לָהּ מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים

לְהוֹלִיכָהּ וּלְהוֹשִׁיבָהּ תַּחַת עֵץ הַחַיִּים, אֵצֶל נִשְׁמוֹת הַצַּדִיקִים וְהַצִּדְקָנִיּוֹת, חֲסִידִים וַחֲסִידוֹת,

לֵיהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתְךָ, לְהַשְׂבִּיעָהּ מִטּוּבְךָ הַצָּפוּן לַצַּדִיקִים.

וְהַגּוּף יָנוּחַ בַּקֶבֶר בִּמְנוּחָה נְכוֹנָה, בְּחֶדְוָה וּבְשִׂמְחָה וְשָׁלוֹם,

כְּדִכְתִיב: "יָבוֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹ",

וּכְתִיב: "יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד, יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם",

וּכְתִיב: "אִם תִּשְׁכַּב, לֹא תִּפְחָד, וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ".

וְתִשְׁמוֹר אוֹתוֹ / אוֹתָהּ מֵחִיבּוּט הַקֶּבֶר וּמֵרִימָּה וְתוֹלֵעָה,

וְתִסְלַח וְתִמְחוֹל לוֹ/לָהּ עַל כָּל פִּשְׁעָיו/עֶיהָ,

כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא,

וּזְכוֹר לוֹ/לָהּ זְכוּיּוֹתָיו/תֶיהָ וְצִדְקוֹתָיו/תֶיהָ אֲשֶׁר עָשָׂה/עָשְׂתָה,

וְתַשְׁפִּיעַ לוֹ/לָהּ מִנִּשְׁמָתוֹ/תָהּ לְדַשֵּׁן עַצְמותָיו/תֶיהָ בַּקֶּבֶר מֵרוֹב טּוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים,

דִּכְתִיב: "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ",

וּכְתִיב: "שׁוֹמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו, אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה".

ותִשְׁכּוֹןּ בֶּטַח בָּדָד, וְשַׁאֲנָן מִפַּחַד רָעָה וְאַל תִּרְאֶה פְּנֵי גֵיהִנּוֹם.

וְנִּשְׁמָתוֹ/תָהּ תְּהֵא צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים וּלְהַחֲיוֹתוֹ/תָהּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים

עִם כָּל מֵתֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. אָמֵן.

 

קדיש יתום

אם יש מניין של עשרה גברים, ממשיכים את הטקס באמירת 'קדיש יתום' על ידי קרובי המשפחה המיידיים של הנפטר.

האבלים: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא.

הקהל: אָמֵן.

האבלים: בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵה,ּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵה, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ.

הקהל: אָמֵן.

האבלים: בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

הקהל והאבלים: אָמֵן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

האבלים: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. הקהל: אָמֵן (או: בְּרִיךְ הוּא).

האבלים: לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא (בעשרת ימי תשובה: לְעֵלָּא וּלְעֵלָּא מִכָּל בִּרְכָתָא) וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא

וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

הקהל: אָמֵן.

האבלים: לפי נוסח אשכנז ונוסח אחיד:

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

לפי נוסח עדות המזרח:

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה

וְרֵיוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן.

הקהל: אָמֵן.

האבלים: (פוסעים שלוש פסיעות לאחור) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו, הוּא

(לפי נוסח עדות המזרח מוסיפים: בְּרַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

הקהל: אָמֵן.

אל מלא רחמים

סופו של טקס העלייה לקבר בתפילת 'אל מלא רחמים', הנאמרת על ידי אחד הגברים בני המשפחה, במנגינת תפילה או בהקראה רגילה. זוהי תפילה שמקורה באשכנז של ימי הביניים, לאחר מסעי הצלב, והיא עוסקת בעתידה של נשמת הנפטר, ובשלווה שהמתפללים מקווים כי יזכה לה, בעולם הבא.

לנפטר גבר

אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים, לְנִשְׁמַת פלוני בן פלוני ופלונית [ומזכירים שמותיהם המלאים של הנפטר ושל הוריו] שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ. בַּעֲבוּר [שֶׁבְּלִי נֶדֶר אֶתֵּן צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתוֹ] [ויש אומרים במקום: בַּעֲבוּר שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְלִים לְעִילוּי נִשְׁמָתוֹ], בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתו. לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהוּ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתוֹ, אֲדֹנַי הוּא נַחֲלָתוֹ וְיָנוּחַ בְּשָּׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבוֹ וְנֹאמַר אָמֵן.

לנפטרת אשה

אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים, לְנִשְׁמַת פלונית בת פלוני ופלונית [ומזכירים שמותיהם המלאים של הנפטרת ושל הוריה] שֶׁהָלְכָהְ לְעוֹלָמָה. בַּעֲבוּר [שֶׁבְּלִי נֶדֶר אֶתֵּן צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתָהּ] [ויש אומרים במקום: בַּעֲבוּר שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְלִים לְעִילוּי נִשְׁמָתָהּ], בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָה. לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירָהּ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָהּ,ֹאֲדֹנַי הוּא נַחֲלָתָהֹּ וְתָנוּחַ בְּשָּׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָהֹּ וְנֹאמַר אָמֵן.

דברים אישיים, העלאת זיכרונות, ונאומים

לאחר שתם הטקס הפורמלי, זה המקום למשפחה לבטא את עצמה, ולשוחח על הנפטר בנימה אישית. יש הנוהגים להישאר ליד הקבר, על מנת לשמוע דברים על הנפטר ולזכרו מפי בני משפחה, ידידים וקרובים. יש הנוהגים להתאסף לאחר הטקס בבית אחד הקרובים, ולקיים שם ערב זיכרון ולימוד משניות. נוהגים לכבד את הקהל בכיבוד קל או אף בסעודה, ולברך ברכות על האוכל, ולענות אמן, כל משפחה כפי מנהגה.

היציאה מחלקת הקבר ומבית הקברות

כאשר הסתיים הטקס, נוהגים המשתתפים להניח על הקבר אבן או עשב שנלקחו מהאדמה הקרובה. הקבר המלא באבנים מסמל את הכבוד שרוחשים למת. המנהגים להניח על הקבר זרי פרחים, ולהדליק לידו נרות אינם מנהגים יהודיים במקורם, אולם מאחר ואומצו על ידי רבים גם בישראל – הרי שגם הם מסמלים את הכבוד למת ואת זכרו וגם כך ניתן לסיים את טקס האזכרה.

ביציאה מבית הקברות, נוהגים לעצור בברזים המוצבים בכניסה וביציאה, וליטול ידיים (שלוש פעמים על כל יד לסירוגין). יש הנוהגים שלא לנגב את הידיים לאחר הנטילה. אפשר לראות את הנטילה כסמל להשתחררות מן העיסוק במוות, והטומאה המסורתית המתלווה אליו. יש האומרים בעת הנטילה או בסיום הטקס פסוק זה מנבואת הנחמה של הנביא ישעיהו:

בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה אֲדֹנָי אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים,

וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי אֲדֹנַי דִּבֵּר (ישעיהו כ"ה 8).

זכויות נשים בבית העלמין

אפליית נשים בבית העלמין ובמהלך הלוויה היא אסורה. איסור זו מעוגן בחוזר מנכ"ל של המשרד לשירותי דת ואלו עיקרי הדברים:

  • חברות הקדישא יאפשרו לכל אדם המעוניין בכך, נשים וגברים כאחד, להספיד את המת במהלך טקס הלוויה, בכל מקום ברחבי בית הקברות בו נישא ההספד.
  •  חברות הקדישא יאפשרו לכל אדם, נשים וגברים כאחד, ללכת אחר הנפטר במהלך מסע הלוויה.
  • לא תונהג כל הפרדה בין גברים לנשים במהלך טקס הלוויה על שלביו השונים ולא יוצבו ברחבי בית העלמין שלטים או מחסומים, קבועים או ארעיים, שמטרתם ליצור הפרדה מסוג זה, אלא לבקשת המשפחה.
  • בעניין אמירת קדיש, אין התייחסות מפורשת לכך אך אין סיבה לאסור על אישה המעוניינת,לומר קדיש, גם אם אין גברים אחרים האומרים קדיש יחד איתה.
  • חוזר מנכ"ל המשרד לשירותי דת בנושא הפרדה מגדרית בבתי העלמין
    הורדת מסמך

מעוניינים לתמוך בעתים?

תרומה להמשך פעילות העמותה