לחץ כדי לסגור את החיפוש

רעיונות לטקס שמחת בת ה"חול קרייש" המסורתי

מדריך רעיונות לטקס שמחת בת ה"חול קרייש" המסורתי

על פי המסורת האשכנזית, נערך טקס זה בבית היולדת בשבת הרביעית שלאחר הלידה ("שבת יציאת היולדת"), לאחר תפילת הבוקר. עדויות על הטקס קיימות למן המאה ה-11, אולם יש הסבורים כי שורשיו מוקדמים הרבה יותר ומייחסים אותם למאה החמישית לספירה. בימי הביניים נחגג הטקס גם לבנים, אולם עם הזמן הוא שרד רק לבנות. בדרך כלל הטקס נערך כטקס נשי, בנוכחות היולדת והתינוקת ובחברת נשות הקהילה והילדות שבה, אולם לעתים התלוו אליהן גם אבי התינוקת ונכבדי הקהילה. שם הטקס בנוי מן המילה העברית "חול" ומן המילה הגרמנית "קרייש" שפירושה קריאה או צעקה (cry), שכן בטקס זה נקרא שם החול של הנולדת, להבדיל משמה בשפת הקודש. יש הרואים במילה "קרייש" ראשי תיבות של המילים "קריאת שם".

התכנסות

התינוקת, לבושה בבגדים חגיגיים, שוכבת בעריסה מיוחדת ומעוטרת, ואל הבית באים ילדות קטנות וגם ילדים, שמקצתם לפחות כבר יודעים לקרוא פסוקים. כבר בכניסתם לבית מקבלים את פני הילדים בממתקים ובפירות, ומחלקים גם אגוזים, אפונים ופופקורן.

הנחת סמלים בעריסה

בעריסה נוהגים להניח חפצי קודש. נהוג להניח בה חומש "ויקרא", שבו מקובל היה להתחיל ללמד את הילדים תורה בשל דברי המדרש על תמימותם של הילדים:

בעת הנחת ספר תורה או חומש בעריסה, מצביעים על התינוקת ועל הספר ואומרים:

תלמד זו מה שכתוב בזה, תשמור זו מה שכתוב בזה, תקיים זו מה שכתוב בזה, תהגה זו מה שכתוב בזה, כדבר שנאמר:

"לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א' 8); או "וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר אֲדֹנָ-י מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (ישעיה נ"ט 21).

קריאת פסוקים על ידי הילדים סביב העריסה

מנהג א': פסוקי תורה [על פי סדר עבודת ישראל, נוסח מקוצר]:

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית א' 1).

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם (בראשית ב' 1).

הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (בראשית מ"ח 16).

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ (שמות א' 1).

וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר אֲדֹנָ-י אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר (ויקרא א' 1).

וַיְדַבֵּר אֲדֹנָ-י אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר (במדבר א' 1).

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב (דברים א' 1).

וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ משֶׁה אִישׁ הָאֱ-לֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ (דברים ל"ג 1).

וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה משֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל (דברים ל"ד 12).

 

מנהג ב' – פסוקי ברכה [על פי מחזור ויטרי (ספר הלכה ומחזור תפילות מן המאה ה-12), נוסח מקוצר]:

וְיִתֶּן-לְךָ הָאֱ-לֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ. יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ (בראשית כ"ז 29-28);

וְאֵ-ל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱ-לֹהִים לְאַבְרָהָם (בראשית כ"ח 4-3).

בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה (דברים כ"ח 3).

בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ (דברים כ"ח 6).

בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ (דברים כ"ח 5).

בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ (דברים כ"ח 4).

הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ (דברים כ"ו 15).

יִפְתַּח אֲדֹנָ-י לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה (דברים כ"ח 12).

וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ. בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ. וְהֵסִיר אֲדֹנָ-י מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ (דברים ז' 13-15).

קריאת שם

האם מכריזה ברבים את שם התינוקת, הילדים מרימים את העריסה ואומרים:

הילדים: חול קרייש! מה יהיה שם התינוקת? [פלונית, פלונית, פלונית] } X3

נוסח אחר: הולה, הולה, מה יהיה שם התינוקת? [פלונית, פלונית, פלונית]} X3

הילדים: הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (בראשית מ"ח 16) } X3

 

יש המוסיפים:

יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה (שיר השירים ב' 14).

 

כאשר מדובר בבת בכורה מוסיפים גם:

אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ (שיר השירים ו' 9).

נדירת צדקה

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבותֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחַק וְיַעֲקב, משֶׁה וְאַהֲרן וְדָוִד וּשְׁלמה [וְאִמּותֵינוּ שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה] וּנְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל חֲסִידֵי עולָם, הוּא יְבָרֵךְ הַנַּעֲרָה הַזּאת, [פלונית בת פלוני ופלונית], וְהורֶיהָ נודְרִים בַּעֲבוּרָהּ לְכָל קֻפָּה וְקֻפָּה, הַמָּקום בְּרַחֲמָיו יִשְׁמְרָהּ וִיחַיֶהָ וישִׁיעָהּ, וּמִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמַגֵּפָה יַצִילָהּ וְיִפְדֵֶהָ, וְיַאֲרִיך יָמֶיהָ וּשְׁנותֶיהָ, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה, רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וְיִשְׁמְרָהּ מִכָּל רַע, וְתִזְכֶּה לְתורָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טבִים וּלְמִצְוות, אָמֵן.

מעוניינים לתמוך בעתים?

תרומה להמשך פעילות העמותה