לחץ כדי לסגור את החיפוש

הנתונים שמסתיר בית הדין הרבני על חקירות היהדות

מדריך הנתונים שמסתיר בית הדין הרבני על חקירות היהדות

    פורסם במקור באתר כיפה

    כמדי שנה, הנהלת בתי הדין הרבניים מפרסמת נתונים על פעילותה. בכלל זה, מספר התיקים שעוסקים בחקירת יהדותם של אלו שהגיעו להירשם לנישואים. בדו"ח שפורסם, נכתב כי אחוז התשובות השליליות בהליכי בירור יהדות עומד על 1.5%. מעניין לציין שזהו בדיוק אותו נתון כמו זה שפורסם אשתקד – בלי סטייה של אפילו עשירית אחוז. המטרה, כך נראה, היא להצביע על מדיניות מתונה, לכאורה, של בית הדין.

    אולם, המסקנה המתבקשת היא דווקא הפוכה. הנתון שהוצג צריך לעורר סימן שאלה גדול על ההליך כולו – הרי אם מערך שלם של חקירת אלפי אזרחים פועל רק משום שיש כמה עשרות משפחות שבית הדין הרבני מטיל ספק ביהדותן, מדוע יש בו צורך? הכלל ההלכתי הידוע הוא שניתן לסמוך על "רוב". כלומר, אם אנחנו יודעים שרוב הבאים לפנינו ומצהירים שהם יהודים הם אכן יהודים, יש חזקה על כולם – ואין צורך לבדוק. ומה עם אותו אחוז וחצי? "נשתקע הדבר", כתב החזון איש ולכן "אין לבדוק על זה" (אבן העזר סימן א אות י"ח). ככה פשוט.

    בעוד שבתי הדין הרבניים מפרסמים את אחוז התשובות השליליות, הם בוחרים להסתיר את אחוז התשובות החיוביות. במבט ראשון ניתן להסיק שהכוונה היא כי יתר התיקים מאושרים, אך באופן תמוה הנהלת בתי הדין בעצמה לא כתבה זאת בדו"ח. האם לא היה עדיף לה להתגאות בשיעור התיקים שבהן התקבלה תשובה חיובית? אז זהו, שגם אם יש 1.5% תשובות שליליות, אין זה בהכרח אומר שביתר התיקים, 98.5%, ניתנו תשובות חיוביות.

    כיצד? את התשובה ניתן למצוא בנתונים שפורסמו על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת לפני כשנתיים. הנתונים עוסקים בתיקי בירור יהדות בשנים 2010-2017. לפי המספרים שהוצגו, בפחות מ-85% מהתיקים בשנים אלו ניתנה תשובה חיובית. המספרים נותרים יציבים לאורך השנים, והם נעים בין 81% לקרוב ל- 90%. באף אחת מן השנים שנסקרו שיעור אישורי היהדות לא מתקרב ל-98.5%.

    שיעור התשובות השליליות בשנים הללו עמד על 4% מהתיקים. אם נעשה חישוב פשוט, ישנם כ-11% מהתיקים בהן לא ניתנה תשובה משמעותית לכאן או לכאן, לא שלילית ולא חיובית. את הפער הזה בתי הדין הרבניים מנסים להסתיר כשהם מפרסמים שניתנו 1.5% תשובות שליליות, אך אינם כותבים את שיעור התשובות החיוביות. השאלה שראוי לשאול, היא כמובן, למה?

    מדי שנה נפתחות חקירות אודות יהדותם של אלפי יוצאי ברית המועצות, שמבקשים להינשא כדת משה וישראל. החקירות הללו, שמערערות על שייכותם היהודית, כרוכות לא פעם בהשפלה ויוצרות ניכור כלפי היהדות. בתיקים רבים, בתי הדין הרבניים אינם מקבלים החלטה חד משמעית ומשאירים את התיק במצב של "ספק", כשהמשפחה תלויה בין שמיים וארץ. תביאו עוד מסמכים, הם אומרים. אולי תעשו בדיקת דנ"א. כך, משפחות רבות אינן מצליחות לרצות את חוקר היהדות בכדי שיאשר את יהדותם, בזמן שהוא איננו מצליח לשלול אותה. בפועל, אף שביקשו להינשא כדת וכדין, הם נאלצים לחפש בלית ברירה פתרון במקום אחר. בשורה התחתונה, אף שלא ניתנה "תשובה שלילית", היהדות של משפחה מעין זו נשללה בפועל, שהרי הם אינם רשאים להינשא ברבנות.

    על אף המצג החלקי של בתי הדין, המספרים הללו צריכים לעורר סערה. אין שום הצדקה, חוקית או הלכתית, להחזיק מערך חקירות על אזרחים שמבקשים להינשא. זו מעולם לא הייתה דרכה של ההלכה היהודית, שמבוססת על נאמנות ואמון. "הפוסל במומו פוסל", קבע השולחן ערוך על אלו שביקשו להטיל דופי בייחוס המשפחתי של אחרים. כאשר מגלים שהנתונים למעשה מחביאים אלפי משפחות שהורחקו ונושלו מזהותם היהודית, מבינים את גודל האסון שמדיניות זו של בתי הדין הרבניים מנחיתה על אחדות העם היהודי.

    מעוניינים לתמוך בעתים?

    תרומה להמשך פעילות העמותה