לחץ כדי לסגור את החיפוש

האמת על הממסד הדתי שמסתתרת מאחורי פסיקת בג"ץ

מאת: עו"ד אלעד קפלן. פורסם באתר כיפה.


בג"ץ לא עוסק בהתבטאויות של רבנים באשר הם, אלא ברבנים שמכהנים בתפקיד הציבורי של רב עיר. משום כך, לצד חופש הביטוי, ישנה סוגיה חשובה לא פחות שנידונה: איכות השירות הציבורי בממסד הדתי

פסיקתו של בג"ץ השבוע, לפיה יש להעמיד את הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת, לדין משמעתי בגין אמירותיו השנויות במחלקות במשך השנים נגד אוכלוסיות שונות או התערבותו בסוגיות פוליטיות, עסקה בגבולות חופש הביטוי. יש לדייק – בג"ץ לא עסק בהתבטאויות של רבנים באשר הם, אלא ברבנים שמכהנים בתפקיד הציבורי של רב עיר. משום כך, לצד חופש הביטוי, ישנה סוגיה חשובה לא פחות שנידונה והיא איכות השירות הציבורי בממסד הדתי.

בפסיקה המנומקת הרחיב השופט אלכס שטיין בחשיבותה של ההגנה הרחבה הקיימת על ביטוי עמדות תורניות והלכתיות, אך במקביל ביקש לשמור על טיב שירותי הדת הציבוריים. השאלה שחייבים לשאול היא כיצד מלכתחילה הגענו למצב שבו תפקידים רבניים ציבוריים בכירים עלולים להיות מנוצלים לרעה, מבלי שיש לציבור יכולת להשפיע או לפקח על פועלם של אלו שממלאים אותם?

זוהי הזדמנות לצאת מהעמדות המקובעות, שמבקשות להכריע בין ישראל "היהודית" לישראל "הדמוקרטית". שמירה על שירותי דת ציבוריים הוגנים ומכבדים הינה משימה יהודית ראשונה במעלה, עוד הרבה לפני שהיא נדרשת כדי לשמור על המסגרת הדמוקרטית.

פסיקת בג"ץ המדוברת באה על רקע פוליטיזציה ארוכת שנים של תפקידי רבנות בממסד הדתי, באופן שפוגע בשירותים הציבוריים עליהם היא אמונה. שירותי הדת משמעותיים לרבים מאזרחי ישראל, אך הליכי המינוי במסגרתם נשענים על בעלי אינטרסים רבים ומהווים קרקע פורה לשימוש לרעה במנגנונים אלו. כך גם בהליך המינוי של רבני עיר, ומכיוון שלמינוי זה אין הגבלת כהונה, רב עיר עשוי להיות ממונה למשך עשרות שנים, ללא השפעה או פיקוח של הציבור על פועלו. בניגוד לדין המשמעתי שקיים לעובדי המגזר הציבורי, אין כל מנגנון בקרה על התנהלותם של רבני עיר. התוצאה היא שבפועל אין כתובת להגשת תלונות, גם כאשר ישנה חריגה מהותית ממסגרת תפקידם.

כאשר רב עיר עושה שימוש פסול בתפקידו הציבורי יש בכך פגיעה במנהל התקין ובפניה הרשמיות של מדינת ישראל כמדינה יהודית. דווקא מי שחפץ בשירותי דת ראויים, צריך לעמוד על כך שמי שאחראים על אספקת שירותים אלו ישקיעו את מרצם למען הציבור כולו, במיוחד אם מדובר בגורמים רבי סמכות והשפעה בתוך המערכת. כדברי השופט שטיין: "לא הרי אמירה שנאמרת על ידי עובד ציבור זוטר יחסית, שאין לה השפעה של ממש על תדמית השירות הציבורי ועל עובדיו, כהרי אמירה פוגענית או התבטאות אסורה אחרת אשר יוצאת מפיו של איש ציבור בכיר, האוחז בשררה, ואשר צובעת את השירות כולו במשוא פנים או בדעה קדומה". במילים אחרות, האמירה של בית המשפט הינה שרבני ערים חשובים למדינת ישראל – ודווקא משום כך עלינו לדאוג שיהיו ללא רבב ויעבדו למען החברה כולה.

חופש הביטוי הוא ערך יסוד, והוא חשוב ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בשיח תורני והלכתי. עם זאת, שירות ציבורי איכותי חשוב לא פחות והוא נמדד בכך שהוא אינו משמש למטרות פסולות או לצרכים פוליטיים. פסיקת בג"ץ היא קריאה לשפר את מערך שירותי הדת, לנקות את הממסד הדתי מהפוליטיזציה שדבקה בו, להסדיר את מעמדם של רבנים בתפקידים ציבוריים ולפעול למען פניה של ישראל כמדינה דמוקרטית, אך לא פחות מכך – כמדינה יהודית.

מעוניינים לתמוך בעתים?

תרומה להמשך פעילות העמותה