אירוסין ותנאים | מסיבת החינה | שבת חתן ושבת כלה |

אירוסין ותנאים
טקס האירוסין הוא אירוע המתרחש לפני החתונה ובו אתם נותנים פומבי להחלטתכם להתחייב זה לזה לחיים משותפים. בעבר, מקובל היה לסדר את הקידושין המחייבים (מתן הטבעת) בשעת האירוסין, אולם היום נערך החלק ה'משפטי' רק בשעת החופה, והאירוסין נותרו כאירוע בעל משמעויות רגשיות, משפחתיות וחברתיות. באירוסין נפגשות, לעתים לראשונה, משפחות החתן והכלה ונוצרת הזדמנות להיכרות. נהוג כי האירוסין נערכים על ידי משפחת הכלה ומתקיימים בביתה, אך אם נוח לכם יותר – יוכלו האירוסין להיערך גם בבית החתן, בית אחר, בית הכנסת השכונתי או באולם שמחות. האירוסין אינם טקס רשמי שלצדו טקסט מקובל. עם זאת, יש הנוהגים כי הורי החתן והורי הכלה חותמים ביניהם על 'שטר תנאים' המסדיר את המחויבויות ההדדיות של המשפחות ואת האחריות על ענייני החתונה והפרנסה. בעבר היה מנהג זה מקובל ביותר ונהג שטר תנאים המפרט את תאריך החתונה, סכום הנדוניה והמועדים בהם מתחייבים ההורים לדאוג לדירה ולפרנסה חודשית. בתקופות מאוחרות יותר דעך המנהג וכיום הוא מקובל במקומות מעטים בלבד. בשל התקוות והחששות שנתלו ברגע האירוסין, נקשרו באירוע מנהגים עממיים שונים. לדוגמה, יש הנוהגים כי אמהות החתן והכלה אוחזות יחד בצלחת חרס ושוברות אותה כזכר לחורבן בית המקדש וכסימן למזל טוב; כשם שהצלחת השבורה לא תחזור להיות כמקודם, כך האירוסין הינם מוחלטים ולא יופרו. לעתים מחלקת הכלה המיועדת לחברותיה הרווקות את שברי הצלחת ו'טעימות' מן החלה או העוגה שהיא אוכלת, כ'סגולה' לכך שגם הן יתארסו בקרוב. מקובל כי האירוע מלווה בסעודה חגיגית, בנאומים ובברכות מצד המשפחה והחברים.

לעיון בנוסח אפשרי לשטר תנאים לחצו כאן

מסיבת החינה
בכמה מעדות המזרח נוהגים לחגוג בימים שלפני החתונה את מסיבת ה'חינה', מסיבת שירה וריקודים הנערכת בדרך כלל בבית הכלה בחברת החתן ומשפחתו, קרובים וידידים. בחינה מוגשים מאכלים מיוחדים, נערכים סלי פירות ופרחים ומודלקים נרות וכלי קטורת. הזוג הצעיר מופיע כשהוא לבוש בתלבושות מסורתיות-צבעוניות ועדוי תכשיטים כבדים ויפים המסמלים את עול החיים החדשים ואת יופייה של הדרך המשותפת. אורחי המסיבה מקבלים גם הם תלבושות ושמלות מיוחדות ובהן מרקדים ושרים לפני החתן והכלה.

מרכז האירוע הוא בצביעת כפות ידיה (ולעתים אף רגליה וצווארה) של הכלה בעיסת החינה. לאחר צביעת הכלה נוהגים לצבוע גם את ידי החתן ואת ידי חברות הכלה ושאר האורחים. חינה היא אבקה ירוקה וריחנית שנטחנת מעלי צמח הכופר שיובשו במשך כמה ימים. הכופר הוא שיח הגדל באזור יריחו, עין גדי ובקעת הירדן, והוא מסמל את האהבה כבר במקרא (שיר השירים א 14). כאשר מערבבים את אבקת החינה במים, במי ורדים או ביין נוצרת עיסה הנמרחת על הגוף ומשווה לו צבע חום-אדמדם למשך כמה שבועות. החינה נקנית בדרך כלל בכספי החתן, ואִמו היא שטוחנת את האבקה בשעת הטקס.

במקורו נהג מנהג החינה ביום שלפני החתונה, כמסיבת נשים שהכינה את הכלה לטבילה במקווה ולליל הכלולות. לצביעה ייחסו גם הגנה מפני 'עין הרע'. לעתים נמשכו טקסי החינה שבוע שלם והכלה נצבעה כמה פעמים בעיטורים אמנותיים. כיום צובעים בצורת עיגול בלבד, מעין מטבע המסמל הצלחה ופרנסה טובה. המילה 'חינה' באה מן המילה חן, והיא גם ראשי התיבות של המצוות שהאישה מקבלת על עצמה על פי המסורת היהודית עם נישואיה – חלה, נידה, הדלקת הנר.

שבת חתן ושבת כלה
השבתות סביב החתונה הן שבתות מיוחדות לזוג הצעיר ולמשפחתו. בשבת שלפני החתונה האשכנזים חוגגים את 'שבת החתן'. מקור המנהג בימי בית המקדש כאשר חתנים היו עוברים בשער מיוחד, 'שער חתנים', והציבור היה מברך אותם: "השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות". נהוג כי משפחת הכלה מגיעה אל בית החתן ומבלה עם משפחתו את השבת בסעודות ובשמחה. בשבת בבוקר נוהגים ללכת לבית הכנסת, החתן עולה אל הבמה במהלך קריאת התורה ומברך ברכה (בדרך כלל, עליית 'מפטיר') והציבור שר לו, מברך אותו ואת כלתו ומשליך עליו דברי מתיקה. בחלק מן הקהילות מקבל החתן תפקידים נוספים: קריאה בתורה או בהפטרה, דרשה בדברי תורה והזמנת הציבור לקידוש ולכיבוד. יש כלות המצטרפות אל משפחתן ל'שבת החתן', ואחרות מעדיפות לחגוג עם חברותיהן 'שבת כלה' פרטית המאפשרת פרידה ייחודית מתקופת רווקותן.

השבת שקודם החתונה מציינת גם את הזמן בו נוהגים חתנים וכלות מסוימים 'להיפרד' לקראת החתונה ולא להתראות זה עם זו עד למפגשם המחודש תחת החופה. מנהג זה (שיש הנוהגים בו שבוע שלם) נועד להעצים את הגעגועים ואת הציפייה לחתונה וליצור הפרדה ברורה בין תקופת הרווקות לחיים המשותפים. 

בקהילות המזרח נהוג לציין את 'שבת החתן' בשבת שלאחר החתונה, כחלק משבוע שלם של חגיגות חתונה. משפחת הכלה מתארחת בבית החתן והחתן עולה לתורה, קורא בה ומכבד את קהילתו במטעמים. יש הקוראים לשבת החתן הספרדית 'שבת ואברהם זקן' בשל המנהג להוציא בבית הכנסת ספר תורה נוסף ולקרוא ממנו את הפסוקים המתארים את דברי אברהם אבינו בזִקנתו על האופן שבו תיבחר כלה לבנו (בראשית כ"ד 7-1). כשחוזר החתן למקומו נוהגים לשיר לו: "לך לשלום במקומך, רצה האלוהים את מעשיך, ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך". יש המציינים את השבת שלפני החתונה כ'שבת הכופר' (בקשר עם טקס החינה), 'שבת המזל טוב' או 'שבת הרישום', ונוהגים בה מנהגי שמחה והתכוננות שונים.

אירוסין ותנאים | מסיבת החינה | שבת חתן ושבת כלה |